מהר"ם על בבא מציעא מ״א

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור בבא מציעא מ״א
1 צָרִיךְ דַּעַת בְּעָלִים.
2 אִי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, מַאי אִירְיָא לֹא יִחֲדוּ? אֲפִילּוּ יִחֲדוּ נָמֵי!
3 לָא מִיבַּעְיָא קָאָמַר: לָא מִיבַּעְיָא יִחֲדוּ דִּמְקוֹמָהּ הוּא, אֶלָּא אֲפִילּוּ לֹא יִחֲדוּ דְּלָאו מְקוֹמָהּ הוּא – לָא בָּעֵינַן דַּעַת בְּעָלִים.
4 אֵימָא סֵיפָא: יִחֲדוּ לָהּ הַבְּעָלִים מָקוֹם וְטִלְטְלָהּ וְנִשְׁבְּרָה, בֵּין מִתּוֹךְ יָדוֹ, בֵּין מִשֶּׁהִנִּיחָהּ, לְצׇרְכּוֹ – חַיָּיב, לְצׇרְכָּהּ – פָּטוּר. אֲתָאן לְרַבִּי עֲקִיבָא, דְּאָמַר: בָּעֵינַן דַּעַת בְּעָלִים.
5 אִי רַבִּי עֲקִיבָא – מַאי אִירְיָא יִחֲדוּ? אֲפִילּוּ לֹא יִחֲדוּ נָמֵי!
6 לָא מִיבַּעְיָא קָאָמַר: לָא מִיבַּעְיָא לֹא יִחֲדוּ דְּלָאו מְקוֹמָהּ הוּא, אֶלָּא אֲפִילּוּ יִחֲדוּ נָמֵי, דִּמְקוֹמָהּ הוּא – בָּעֵינַן דַּעַת בְּעָלִים.
7 רֵישָׁא רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְסֵיפָא רַבִּי עֲקִיבָא? אִין, דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַאן דִּמְתַרְגֵּם לִי חָבִית אַלִּיבָּא דְּחַד תַּנָּא, מוֹבֵלְנָא מָאנֵיהּ בָּתְרֵיהּ לְבֵי מַסּוּתָא.
8 תַּרְגְּמַהּ רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אַבָּא קַמֵּיהּ דְּרַב: שֶׁנְּטָלָהּ עַל מְנָת לְגוֹזְלָהּ.
9 תַּרְגְּמַהּ רַבִּי נָתָן בַּר אַבָּא קַמֵּיהּ דְּרַב: שֶׁנְּטָלָהּ עַל מְנָת לִשְׁלוֹחַ בָּהּ יָד.
10 בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? בִּשְׁלִיחוּת יָד צְרִיכָה חֶסְרוֹן. מַאן דְּאָמַר לְגוֹזְלָהּ – קָסָבַר שְׁלִיחוּת יָד צְרִיכָה חֶסְרוֹן, וּמַאן דְּאָמַר לִשְׁלוֹחַ בָּהּ יָד – קָסָבַר שְׁלִיחוּת יָד אֵינָהּ צְרִיכָה חֶסְרוֹן.
11 מַתְקֵיף לַהּ רַב שֵׁשֶׁת: מִידֵּי ״נְטָלָהּ״ קָתָנֵי? ״טִלְטְלָהּ״ קָתָנֵי! אֶלָּא אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – כְּגוֹן שֶׁטִּלְטְלָהּ לְהָבִיא עָלֶיהָ גּוֹזָלוֹת, וְקָא סָבַר: שׁוֹאֵל שֶׁלֹּא מִדַּעַת – גַּזְלָן הָוֵי. וְכוּלָּהּ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל הִיא, וְסֵיפָא: שֶׁהִנִּיחָהּ בְּמָקוֹם שֶׁאֵינָהּ מְקוֹמָהּ.
12 וְרַבִּי יוֹחָנָן: ״הִנִּיחָהּ״ בִּמְקוֹמָהּ מַשְׁמַע.
13 אִיתְּמַר רַב וְלֵוִי. חַד אָמַר: שְׁלִיחוּת יָד צְרִיכָה חֶסְרוֹן, וְחַד אָמַר: שְׁלִיחוּת יָד אֵינָהּ צְרִיכָה חֶסְרוֹן. תִּסְתַּיֵּים דְּרַב הוּא דְּאָמַר שְׁלִיחוּת יָד אֵינָהּ צְרִיכָה חֶסְרוֹן, דְּתַנְיָא: רוֹעֶה שֶׁהָיָה רוֹעֶה עֶדְרוֹ, וְהִנִּיחַ עֶדְרוֹ וּבָא לָעִיר, וּבָא זְאֵב וְטָרַף וּבָא אֲרִי וְדָרַס – פָּטוּר. הִנִּיחַ מַקְלוֹ וְתַרְמִילוֹ עָלֶיהָ – חַיָּיב.
14 וְהָוֵינַן בָּהּ: מִשּׁוּם דְּהִנִּיחַ מַקְלוֹ וְתַרְמִילוֹ עָלֶיהָ חַיָּיב? הָא שַׁקְלִינְהוּ!
15 אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ אָמַר רַב: בְּעוֹדָן עָלֶיהָ. וְכִי עוֹדָן עָלֶיהָ מַאי הָוֵי? הָא לָא מַשְׁכַהּ!
16 וְאָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק אָמַר רַב: שֶׁהִכִּישָׁהּ בְּמַקֵּל וְרָצְתָה לְפָנָיו. וְהָא לָא חַסְּרַהּ! אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ קָסָבַר שְׁלִיחוּת יָד אֵינָהּ צְרִיכָה חֶסְרוֹן?
17 אֵימָא שֶׁהִכְחִישָׁהּ בְּמַקֵּל. דַּיְקָא נָמֵי, דְּקָתָנֵי ״שֶׁהִכִּישָׁהּ בְּמַקֵּל״. שְׁמַע מִינַּהּ.
18 וּמִדְּרַב סָבַר שְׁלִיחוּת יָד צְרִיכָה חֶסְרוֹן, לֵוִי סָבַר שְׁלִיחוּת יָד אֵינָהּ צְרִיכָה חֶסְרוֹן. מַאי טַעְמָא דְּלֵוִי? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי בֶּן נְהוֹרַאי: מְשׁוּנָּה שְׁלִיחוּת יָד הָאֲמוּרָה בְּשׁוֹמֵר שָׂכָר מִשְּׁלִיחוּת יָד הָאֲמוּרָה בְּשׁוֹמֵר חִנָּם.
19 וַאֲנִי אוֹמֵר אֵינָהּ מְשׁוּנָּה.
20 וּמַאי מְשׁוּנָּה? לֹא תֵּאָמֵר שְׁלִיחוּת יָד בְּשׁוֹמֵר שָׂכָר, וְתֵיתֵי מִשּׁוֹמֵר חִנָּם: וּמָה שׁוֹמֵר חִנָּם שֶׁפָּטוּר בִּגְנֵבָה וַאֲבֵדָה שָׁלַח בָּהּ יָד – חַיָּיב, שׁוֹמֵר שָׂכָר שֶׁחַיָּיב בִּגְנֵבָה וַאֲבֵידָה לֹא כׇּל שֶׁכֵּן. לְמַאי הִלְכְתָא כַּתְבִינְהוּ רַחֲמָנָא? לוֹמַר לָךְ: שְׁלִיחוּת יָד אֵינָהּ צְרִיכָה חֶסְרוֹן.
21 וַאֲנִי אוֹמֵר: אֵינָהּ מְשׁוּנָּה כְּרַבִּי אֶלְעָזָר, דְּאָמַר: דָּא וְדָא אַחַת הִיא. מַאי דָּא וְדָא אַחַת? מִשּׁוּם דְּאִיכָּא לְמִפְרַךְ: מָה לְשׁוֹמֵר חִנָּם, שֶׁכֵּן מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל בְּטוֹעֵן טַעֲנַת גַּנָּב.
22 וּמַאן דְּלָא פָּרֵיךְ סָבַר: קַרְנָא בְּלָא שְׁבוּעָה עֲדִיפָא מִכְּפֵילָא בִּשְׁבוּעָה.
23 רָבָא אָמַר: לֹא תֵּאָמֵר שְׁלִיחוּת יָד לֹא בְּשׁוֹמֵר חִנָּם וְלֹא בְּשׁוֹמֵר שָׂכָר, וְתֵיתֵי מִשּׁוֹאֵל. וּמַה שׁוֹאֵל דִּלְדַעַת בְּעָלִים קָא עָבֵיד שָׁלַח בָּהּ יָד – חַיָּיב, שׁוֹמֵר חִנָּם וְשׁוֹמֵר שָׂכָר לֹא כׇּל שֶׁכֵּן.
24 לָמָּה נֶאֱמַר? חֲדָא לוֹמַר לָךְ: שְׁלִיחוּת יָד אֵין צְרִיכָה חֶסְרוֹן. וְאִידָּךְ: שֶׁלֹּא תֹּאמַר, דַּיּוֹ לַבָּא מִן הַדִּין לִהְיוֹת כְּנִידּוֹן. מָה שׁוֹאֵל בִּבְעָלִים פָּטוּר – אַף שׁוֹמֵר חִנָּם וְשׁוֹמֵר שָׂכָר בִּבְעָלִים פָּטוּר.
25 וּלְמַאן דְּאָמַר שְׁלִיחוּת יָד צְרִיכָה חֶסְרוֹן, הָנֵי תַּרְתֵּי שְׁלִיחוּת יָד לְמָה לִי? חֲדָא שֶׁלֹּא תֹּאמַר דַּיּוֹ לַבָּא מִן הַדִּין לִהְיוֹת כַּנִּדּוֹן.
26 וְאִידָּךְ לְכִדְתַנְיָא: ״וְנִקְרַב בַּעַל הַבַּיִת אֶל הָאֱלֹהִים״ לִשְׁבוּעָה. אַתָּה אוֹמֵר לִשְׁבוּעָה, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא לְדִין? נֶאֶמְרָה שְׁלִיחוּת יָד לְמַטָּה, וְנֶאֶמְרָה שְׁלִיחוּת יָד לְמַעְלָה, מָה לְהַלָּן לִשְׁבוּעָה – אַף כָּאן לִשְׁבוּעָה.
פירוש מהר"ם על בבא מציעא מ״א
1 גמ' דיקא נמי דאמר שהכישה במקל שמע מינה כצ"ל:
2 רש"י ד"ה והא לא חסרה וכו' עד לא היא דכי אמרינן בשומרין שאלה שלא מדעת וכו' כצ"ל:
3 בא"ד אבל בעלי חיים המכחישים וכו'. דברי רש"י תמוהין הם וכי בשביל שבע"ח מכחישים מחמת מלאכה מגרע גרע דלמאן דאמר שליחות יד צריכה חסרון בדבר שאינו בעלי חיים מתחייב מיד משום שאלה אע"ג דלא חסריה במתכוין להשתמש בו וכגון במטלטל חבית להביא עליה גוזלות וכדלעיל ובבעלי חיים לא יתחייב עד דחסריה על ידי הכחשה ועיין בדברי הרמב"ן בספר מלחמות ה' שתירץ קושיית רש"י בטוב טעם שלא שייך שאלה אלא כשמתכוין להוציא הדבר חוץ מרשות בעלים וכו' ע"ש:
4 תוס' ד"ה שנטלה וכו' פי' אע"פ שלא נטלה וכו'. משום דהא מתניתין לא איירי בנטל ממנה שום דבר אלא טלטלה ונשברה קתני אבל למאן דאמר דסבר צריכא חסרון א"כ לדידיה לא מצי לאוקמא מתניתין בשליחות יד ולומר שנטלה על מנת לשלוח יד דהיינו לטול ממנה מקצת דהא מתניתין לא איירי בנטל ממנה דבר באמת וא"כ אין כאן חסרון לכך הוצרך לאוקמא בנטלה ע"מ לגוזלה כולה דאז מקרי חסרון דהא הכל גזל ונטל לצורך עצמו כדלעיל מזה בתוס':
5 תוס' ד"ה הא לא משכה וכו' עד ומשני שהניח מקלו ותרמילו עליה כל כך בחוזק וכו'. נראה דכתבו כן דאם לא כן לא הוזכרה משיכה בברייתא:
6 ד"ה קרנא בלא שבועה וכו' עד דאין ללמוד שומר שכר משומר חנם הקל כיון וכו' כצ"ל:
7 בא"ד ופריך מה לשומר שכר דחייב בכפל בטוען טענת לסטים מזויין והשתא תימה וכו' כצ"ל:
8 בא"ד דכי פריך בהשואל מה לשומר שכר וכו' משני לסטים מזויין גזלן וכו' כצ"ל. ובספרים כתוב ומשני צריך למחוק הוי"ו וק"ל:
9 ד"ה רבא אמר לא תימא וכו' דהא בתר הכי פריך ולמ"ד שליחות יד צריכא חסרון וכו' והיינו משום כדפרישית לעיל וכו' גילוי מלתא בעלמא הוא וכו'. יש להקשות דאין זה דומה לדלעיל דבשלמא לעיל בשומר חנם כתיב שליחות יד בהדיא בקרא ובשומר שכר גם כן כתיב שליחות יד בהדיא אמרינן גילוי דכמו דשליחות יד דכתיב גבי שומר שכר הוי פירושו בלא חסרון הכי נמי האי שליחות יד דכתיב גבי שומר חנם הוי פירושו גם כן בלא חסרון אבל הכא למאן דאמר צריכה חסרון ולא יליף שומר שכר משומר חנם אי הוי כתיב שליחות יד גבי שומר חנם לבד למילף לן דלא לפטור בבעלים מהיכי הוה לן למילף בשומר שכר דלא לפטור בבעלים אי משומר חנם הא ס"ל דלא ילפינן שומר שכר משומר חנם ואי משואל אמרינן דיו דהכא לא שייך לומר גילוי מלתא בעלמא הוא דהא השתא לא כתיב שליחות יד בשומר שכר כלל ומהיכי תיתי. וכן יש להקשות למאן דאמר אין צריכה חסרון דמוקי חד לאין צריכה חסרון ואידך שלא תאמר דיו דלאין צריכה חסרון לא בעי תרוייהו מכל מקום נימא דלשלא תאמר דיו צריכי תרוייהו דהא לא מצי למילף שומר חנם משומר שכר וגילוי מלתא לא שייך כאן כמו שכתבנו ונראה ליישב דהכא נמי שייך שפיר גילוי מלתא ולא צריך תרי קראי לדלא נאמר דיו ולפטור בבעלים דהא על כרחך לפי האמת צריך לחלק בין שואל לשליחות יד דאל"כ הכל טעמא מאי דבשואל פטור בבעלים ובשליחות יד אינו פטור בבעלים ע"כ צ"ל דהטעם הוא משום דשואל הוי מדעת בעלים ולכך פטור בבעלים אבל שליחות יד דהוי שלא מדעת בעלים אינו פטור בבעלים וא"כ כיון דכתב רחמנא שליחות יד בשומר חנם למילף דלא אמרינן דיו ואינו פטור בבעלים כיון דהוה שלא מדעת הבעלים ה"ה בשומר שכר אפילו לא הוי כתיב גביה שליחות יד בהדיא אלא הוה ילפינן ליה משואל אפ"ה לא הוי אמרינן ולא היה פטור בבעלים כיון דלא הוה מדעת בעלים כמו גבי שומר חנם וכן למ"ד דמוקי חד לאין צריך חסרון ואידך דלא אמרינן דיו אתי נמי שפיר מטעם דכתבנו ועולה הכל כהוגן וק"ל:
10 בא"ד אלא שניהם מיותרים דגמר להו וכו' כצ"ל: